דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוגוסט, 2009

חתונת הזהב

לא לא שלי, אני עוד קצת רחוקה מהזהב (עוד שתיים-שלוש מתכות ואני שם). לפני שבועיים הורי חגגו 50 שנות נישואין. התכנסו כל השבט גדולים וקטנים וההורים הכינו לנו את המאכלים שהכי אהבנו מאז שהיינו קטנים (ולא, גרבר לא היה חלק מהתפריט) , בתמורה אני התבקשתי להכין להם עוגה. לא רציתי להכין עוגה מעוצבת עם בצק סוכר כי אז חייבים עוגה בחושה ולמרות שיש עוגות בחושות טובות למדי, רציתי עוגה "מוסית" ועדינה או בשמה הנפוץ - עוגת גבינה. אמ-מה? איך אקשט עוגת גבינה לכבוד 50 שנות נישואין? ומה מקובל לעשות בחגיגות מיוחדות? ובכן- זיקוקים תמיד היו הדרך החביבה עלי להביע שמחה ולכן בעזרת קצת בצק סוכר לבן, חותכני מתכת קטנטנים, חוטי מתכת צבעוניים ומעט מאד צבע מאכל זהב הכנתי אשליה של זיקוקי לבבות וכוכבים, המתפרצים ממרכז העוגה. והעוגה עם הדוגמנים (הפנים מטושטשות בכוונה, הצלם דווקא עשה עבודה טובה {אני מתחנפת כי אולי הוא קורא את הבלוג (-; }) מצאתי באינטרנט המון ציטוטים שמתייחסים למוסד הנישואין, אבל רובם עושים מהאשה ציידת חתונות חסרת רחמים ואת הגבר ניצוד אומלל, שרק מפסיד את החופש שלו ואת כל הנאות החיים. אבל לציטוט ש

אנרגיה

אני בטח אחת האמהות הבודדות שרק רוצות שהחופש יימשך. מבחינתי, חופש לילדים=חופש לי. אין לחץ בבוקר, אין "הכנת שיעורים? ו"מה קורה עם המבחן בחשבון?" הכל בנחת. לא כל כך חינוכי ובטח לא כלכלי, אבל אני את החופש הגדול, הייתי ממשיכה ומחברת לחגי תשרי! דבר אחד שממש קשה לי, זה מזג האוויר. ליתר דיוק חום האויר . חם לי, מעייף לי והאנרגיה נעלמת. בחורף אני כל כך אוהבת לאפות. בקיץ, רק המחשבה להפעיל את תנור האפייה, גורמת לי ליעפת רצינית. לכן החלטתי להעלות כאן את המתכון שלי לחטיפי אנרגיה. גם נותנים אנרגיה, גם קלים להכנה, גם אינם דורשים שימוש במיקסר/מעבד מזון/כלים מיוחדים וגם דורשים זמן אפייה קצר במיוחד. אז יאללה לעבודה: בקערה טורפים (לא מקציפים) 2 חלבונים וחצי כוס סוכר (אפשר חום) מוסיפים 1/3 כוס (בערך 2 כפות גדושות) טחינה גולמית ומערבבים. מוסיפים 3-4 כוסות תערובת של מה שרוצים ( תכף יבוא פירוט) ומערבבים. בעזרת 2 כפות מניחים עיגולים מהתערובת על נייר אפייה ואופים בחום בינוני 12 דקות (לחמם תנור מראש). מוציאים מהתנור ולא מזיזים עד שמתקרר כדי שלא יתפרק (אני אף פעם לא מתאפקת ומתחילה להזיז עוד לפני

אבא תקנה לי גור קטן...

כך המדען השובב היה מבקש ללא הפסקה ולא עזרו ההסברים שאנחנו גרים בבניין ושממש לא מתאים לי כל השיערות הנושרות על הרהיטים ומי יטפל בו כו' וכו' וכו'. ואז בקומונת craftime היתה החלפת לבבות (ההקשר בין שני הסיפורים יתברר בהמשך), התכוונתי להכין סיכה בסגנון רומנטי עתיק (מה שכולנו אוהבות לקרוא לו וינטאג', למרות שוינטאג' זה פריט אותנטי בן 25 שנים לפחות והסגנון שלו לא חייב להיות רומנטי כלל) אבל חליתי בדלקת ריאות ובמשך שלושה שבועות רק עבדתי (רק מה שלא ניתן היה לבטל) ושכבתי מעולפת ביתר הזמן. בינתיים הבנות בקומונה החלו להציג את העבודות שהן שלחו אחת לשנייה ואני נלחצתי, איזו רמה... איזה כמות... איזה יופי... ופתאום הסיכה שרציתי להכין נראתה לי לא מתאימה (אם היינו בהישרדות הייתי אומרת שהיא לא ראויה ;-)). היה לי ברור שאעשה שימוש בכפתור הלב שכבר הכנתי משקף מתכווץ אבל מה הלאה? ואז, בעודי מסדרת את אחד הארונות בבית מצאתי חוברת ישנה מאד (מ-1970) עם רעיונות לתפירת בובות וראיתי אותו... אאוריקה... הגור הקטן, המתוק, נטול השיער, שאינו מצריך טיולים בחוץ ושקיות לאיסוף ה... כלבלב תחש מתוק ולבבי להחלפ

נעים להכיר nice to meet

for the english version kindly scroll down. אחרי אין ספור התחבטויות ביני לביני, עשרות שיחות עם חברות, שניים-שלושה דיונים בפורומים שונים וכמעט משאל-עם - הבלוג שלי עולה לאוויר. מכיוון שזהו הפוסט הראשון (טוב, טכנית זה הפוסט השני אבל, הראשון היה רק לניסיון), כדאי שנעשה היכרות- נעים מאד, רחלי גזית, אמא לשני בנים הידועים בניקים החתיך השרמנטי והמדען המתוק (ניקים שניתנו באובייקטיביות רבה) חושבת, חולמת ועוסקת ביצירה מאז ומעולם. בשנת 2003 הוסמכתי, בארה"ב, ללימוד ציור בטכניקה הנקראת משיכת מכחול אחת ( one stroke ), במשך 4 שנים כמעט, לימדתי את הטכניקה בכל רחבי הארץ, מקרית שמונה ועד אילת. הרצאות, סדנאות חד-פעמיות וחוגים ותרגמתי את הספר "מדריך הטכניקות לציור במשיכת מכחול אחת" . בשנתיים האחרונות אני מלמדת בעיקר באזור המרכז. הטכניקה והאישה מאחוריה (מי שהמציאה אותה, לא אני) מרתקות ויקבלו פוסט אישי בעתיד הקרוב. מזה 16 שנים אני מתעניינת בעיצוב אלבומים. ההתחלה, איך לא?! באלבום החתונה שלי, פשוט ידעתי שלסדר תמונות באלבום כיסים על רקע לבן זה לא אני. לפני 4-5 שנים עליתי מדרגה (למען האמת עלי